כל הנאצים יבואו

מאת Dimi

[english]

הכנסת, באופן הכי, כאילו, מודע לעצמו, מתכוננת לאסור בחוק על השוואה של אדם או מדיניות לנאצים. מעבר לכך שמדובר במהלך שכמו נלקח מהקומיקס היפסטר היטלר, ראוי להתייחס לשאלה עד כמה ההשוואה הזאת שימושית בלאו הכי. לא שאינני מתנגד נחרצות להוצאתה מחוץ לחוק, אבל כמו שאמר הסופר הבריטי ג.ק. צ'סטרטון, מהזכות לעשות משהו לא נובע שנכון לעשותו. נאצים: למה זה טוב?

על בסיס ניסיוני המוגבל, הפיתוי להשוות מישהו לנאצי נובע בד"כ מאחד משלושה מניעים: רצון לפגוע, להרתיח ולהעליב; אם נשוא ההשוואה הוא יהודי, רצון לעמת אותו עם העובדה שהוא שתומך במדיניות מסוימת הדומה באופן מחשיד למדיניות שהמשטר הנאצי אימץ בסוגייה דומה – ובכך להביך אותו בפני עצמו וגם בפני חבר אוהדיו; או, אם נשוא ההשוואה הינו שמאלני או ערבי, תשוקה עזה גם להעליב אותו, גם לעמת אותו עם דמיון כלשהו בין עמדה מסוימת שהוא מחזיק בה למחשבה הנאצית, וגם להזהיר את הקהל – שימו לב, מפלץ מימי המחנות והגטאות מהלך בינינו וזומם את אובדננו.

האפקט של ההשוואה, לעומת זאת, זהה ב99 אחוז מהמקרים: הגחכה מוחלטת של הדיון. הצד המתגונן ינסה להוכיח שהוא חביב בהרבה מהנאצים – עמדה מטופשת להיות בה מלכתחילה; הצד המשווה ינסה להוכיח שהמתגונן בדיוק כמו הנאצים – טענה מופרכת, בין השאר בגלל שבדמיון הציבורי נאצים=תאי גזים בלי שום שלבי ביניים ויוצאים מן הכלל; ואילו הנושא המקורי ייאבד חיש מהר וספק אם מי מהמתווכחים יזכור בכלל על התדיינו מלכתחילה.

דוגמה לעת מצוא – שמאלן קורא לימני נאצי. הימני מתרתח, נעלב, מתחיל לצעוק על זה שחצי מהמשפחה של הוריו מתה בשואה, להסביר מדוע אין קשר בין מדיניות כלשהי של ישראל לנאציזם, לצעוק, בצדק, שאנחנו לא בונים תאי גזים ("ישראל: נחמדה יותר מהנאצים" – יכול להיות קמפיין מוצלח של משרד ההסברה), ולהתרעם על כך שהיהודים, להבדיל מהפלסטינים, לא ירו קטיושות על הגרמנים (כלומר – אם היה מאבק יהודי חמוש כלשהו, השואה הייתה מוצדקת, כנראה). בדרך גם יקרא לשמאלן שפגע בו אנטישמי, כי הלז השווה יהודי לנאצי (טיעון שמהותו נשגבת מבינתי).

אבל מעבר להגחכת הדיון, יש בהשוואה לנאציזם פגם מוסרי. לא בגלל שיהודים או פלסטינים או שמאלנים חסינים מלפתח את שלל התכונות של התורה הנאצית – כוחנות, מיליטריזם קיצוני, אמונה בעליונות אתנית ו-או מעמדית אינהרנטית, דמוניזציה של אחר כלשהו והפיכתו לשעיר לעזאזל. אלא בגלל שההשוואה לנאצים מוציאה את כל הפן המוסרי-עקרוני של המחלוקות הפוליטיות ודוחפת אותן למסגרת השוואתית אימבצילית להחריד: מידת מוסריותה של התנהגות מסוימת נקבעת לפי כמות נקודות ההשקה שאפשר למצוא בין המקרה דנן לבין אפיזודות ידועות משנות השלושים והארבעים באירופה. ואם אין זהות מוחלטת –  וכמות הפרטים שמועלים כטיעונים היא אינסופית – הרי המקרה דנן מוסרי, או לכל הפחות נסבל.

נדמה לי שתחת זאת עדיף להתעקש על הדחייה המוחלטת של הפגמים המהותיים בתופעות שאנחנו מבקשים לבקר. הכיבוש פסול לא בגלל שהוא מזכיר את הכיבוש הנאצי באירופה ולא בגלל שהוא מוביל באופן ודאי לתאי הגזים, אלא בגלל ששליטה במגף,אגרוף ורובה על רבבות בני אדם פסולה כשלעצמה, תמיד, באופן אבסולוטי. קריאות (עוד) טרנספר של פלסטינים או פנטזיות על מאבק פלסטיני לאומי ששיאו נראה כמו עצמאות אלג'יריה (שמישהו, רבאק, יעשה כבר סרט המשך על הטיהור האתני של הפייד-נואר ושלל הזוועות שהיו מנת חלקה של אלג'יריה אחרי הכתוביות של "הקרב על אלג'יר") פסולות כשלעצמן, לא בגלל שהן מזכירות מאוד משהו שמדבר אנגלית במבטא גרמני כבד בסרטים של שפילברג.

אני רוצה להעלות הצעה לנוהל – לא מחייב, חלילה; קטונתי. אבל אולי מועיל. כל עוד מנסים לשכנע מישהו בוויכוח, לעולם, לעולם ולעולם אין שום תועלת בהשוואה של כל תופעה או התנהלות מסוימת לנאצים. לא לשלילה ולא לחיוב – נסו לומר פעם להורים של בן\בת זוגכם שטעמם באומנות משובח בהרבה מזה של אדולף היטלר. מותר וראוי לדון בתפקידם של הנאצים במצבנו כאן – למשל, לציין שיהודים רבים חוששים להתחלק בריבונות ובשלטון בישראל בין השאר בגלל הטראומה של השואה, או להעיר שאין כל סיבה שהיא שהפלסטינים ישלמו על פשעי הנאצים. אבל עדיף להתגבר על הדחף להשוות יריבים אידאולוגים ולאומיים לנאצים. זה לא יעזור, זה לא יפקח את עיניהם וזה יסדוק כל טיעון מהותי בהרבה. ואם בכל זאת עולה ההשוואה לנאצים? להבליג ולא להיכנס לזה. לאחרונה הזדמן לי לשבת בפאנל שאחד החברים בו הכריז מהדוכן שעזה היא הדבר הכי קרוב שיש לנו לגטו וורשה. אף אחד מאיתנו לא חשב שראוי להקדיש זמן להתנצחות שעניינה הדמיון בין  צה"ל לוורמאכט או בין ישראל לרייך השלישי, בדיוק בגלל שכל עמדה שנתפוס בדיון כזה – מוסרנית או עובדתית – תהיה עמדה מגוחכת בדיון מופרך. נדמה שגם, הקהל שייצג מגוון רחב למדי של דעות פוליטיות, העדיף לא להתייחס להשוואה ולהתמקד בשאלות מהותיות בהרבה בדיון.

למעשה, ראוי אולי להגדיר יוצא מן הכלל גם לכלל שהצגתי זה עתה. ההקשר היחיד שבו ראוי ואף מאוד רצוי להשוות כל תופעה שהיא לתופעות מתקופת הנאצים הוא הצעת החוק של ח"כ אורי אריאל. אם ההצעה תהפוך לחוק ותירשם בספר החוקים של ישראל, שומה עלינו להשוות כל דבר ודבר, החל בח"כ המכובד עצמו, לשנות השלושים העליזות. החוק נאצי, חברי הכנסת המרימים את ידם אל על בהצבעה עליו נאצים, השכנים נאצים, התחבורה הציבורית. הסילבוס שואה, מזג האוויר הכי נאצי והשעון המעורר הוא פאקינג אוברשטורמפיהרר עם שלושה צלבי ברזל ותסמונת טורט. עלינו לעשות זאת לא בגלל שכל השוואות האלה קבילות, אלא בגלל שחוק אווילי שכזה, שמתערב בצורה גסה כל כך בחופש הביטוי, ראוי שיופר בעקביות וביצירתיות מקסימלית עד אשר יתרוקן לחלוטין מכל תוכן. נאצים.

מודעות פרסומת